דיני עבודה ימיים
אחריות בעל האונייה בגין שכר עבודה שלא שולם לצוות
צוות של אונייית מטען נותר ללא שכר עבודה ששולם. המעסיק, מנהל האונייה, נמצא בחדלות פירעון, ושרשרת של חוזי ביירבוט (bareboat charter) וחוזי משנה מסוג סאב-ביירבוט (sub-bareboat charter) מאפשרת לכל אחת מהחברות להצביע על הבאה בשרשרת כאחראית. תביעות הימאים נותרות ללא כתובת.
המשרד הפנה את התביעות גם כלפי בעל האונייה, על יסוד קוד השיט המסחרי הבולגרי, הקובע כי שכר העבודה של הצוות מהווה הוצאת הפעלה של האונייה והוא על חשבונו.
התיקים נדונו בבתי המשפט במרכז הימי של המדינה, שם התגבשה בסוגיה זו פסיקה עקבית לפיה בעל האונייה אינו אחראי לשכר העבודה של הצוות. הערכאה הראשונה דחתה את התביעה בכל אחד מהתיקים, וערכאת הערעור אישרה את הדחיות, בסך הכול ארבעים ושישה פסקי דין, שניתנו על ידי כל ההרכבים שדנו בתיקים.
המשרד לא ויתר על אף אחד מהתיקים והביא אותם עד לבית המשפט העליון לקסציה.
תוצאה: עשרים ושלושה תיקי קסציה, שכולם הסתיימו לטובת הימאים. בית המשפט העליון לקסציה, בשני מותביו האזרחיים ובהרכבים שונים, ביטל את פסקי הדין של ערכאת הערעור וקיבל את התביעות נגד בעל האונייה. הפסיקה שרווחה עד אז בסוגיה זו נסתרה.
דיני מסחר וחברות
זכויות מניות שנויות במחלוקת לאחר הגדלת הון המניות
שני בעלי מניות בחברת מניות בולגרית נותרים ללא המסמכים המגלמים את זכויותיהם: לאחר הגדלת הון המניות, החברה מסרבת להנפיק להם תעודות זמניות עבור המניות שרכשו לאחרונה ולרשום אותם בפנקס בעלי המניות.
במהלך ההליך הועמדו כנגדם פנקס בעלי מניות שנעדר במשך שנים והוצג רק בשלב מאוחר של התיק, טענה כי בינתיים כל חבילת המניות שלהם הועברה לצד שלישי, ופרוטוקול נוטריוני המעיד על השמדת המקור של תעודותיהם. כל אחת מהטענות הללו נסתרה.
תוצאה: התביעות התקבלו במלואן, ובית המשפט העליון לקסציה לא התיר ערעור קסציה. האינטרס המוגן של בעלי המניות עומד על למעלה מ-20 מיליון אירו.
דיני קניין וירושה
הכרה בבעלות ברכישת נכס באמצעות איש קש
בשנת 2010 רכש הלקוח בסיס ייצור באזור תעשייה, מגרש עם מבני תעשייה ומחסנים. הוא ניהל את המשא ומתן על העסקאות באופן אישי מול המוכרים ושילם להם את התמורה, אך בשל עיקולים שהוטלו באותה עת על נכסיו, נרשם כרוכש בשטרות הנוטריוניים קרוב משפחה קרוב שלו. מכתב-נגד בין השניים לא נערך.
כעבור שמונה שנים נפטר מי שנרשם כרוכש. שאר היורשים טוענים כי הנכסים הם נכסי עיזבון. הלקוח מגיש תביעות להכיר בו כבעלים, בטענה כי החוזים נכרתו במצג של סימולציה אישית לגבי זהות הרוכש, וכי מי שנרשם היה איש קש.
הראיות הכתובות היחידות הן קבלות מיום העסקאות, שבהן חלק מהמוכרים מאשרים כי קיבלו את התמורה דווקא מהלקוח. האותנטיות ומועד עריכתן נקבעו באמצעות חוות דעת גרפולוגיות משפטיות (בדיקת כתב יד).
הערכאה הראשונה וערכאת הערעור דחו את התביעות מאותה עילה: לצורך קבילותה של הוכחת סימולציה אישית באמצעות עדויות עדים, קבעו בתי המשפט כי נדרשים שני ‘ראשית ראיה בכתב’, אחד ביחס ליחסים עם המוכרים, ושני ביחס להסכמה הפנימית עם איש הקש. מסמך שני מסוג זה במהותו נדיר שקיים. לפיכך, עדויות המוכרים שנחקרו נקבעו כבלתי קבילות, והתביעות, כבלתי מוכחות.
המשרד הביא את התיק עד בית המשפט העליון לקסציה, אשר התיר ערעור קסציה בסוגיה זו, כשאלה בעלת חשיבות להתפתחות המשפט. בית המשפט קבע כי די במסמך אחד ההופך את הסימולציה לסבירה, וכי הדרישה נוגעת רק לקבילותן של עדויות העדים, ולא למסקנה הסופית בשאלה אם הסימולציה הוכחה.
במקום להחזיר את התיק לדיון מחדש, הכריע בית המשפט העליון לקסציה בסכסוך לגופו: הוא דן בעדויות המוכרים, השווה אותן לחוות הדעת וליתר הראיות בתיק, וקבע כי הסימולציה הוכחה.
תוצאה: פסקי הדין של שתי הערכאות הקודמות בוטלו, והתביעות התקבלו במלואן, בצירוף פסיקת ההוצאות עבור שלוש הערכאות. פסק הדין הוא סופי, והתשובה לשאלה שהוצגה מהווה חלק מהפסיקה של בית המשפט העליון לקסציה.
